ברוכים הבאים לתחרות הפוסטים של בורדו. התחרות תחל ביום שני 12 בינואר 2009 . ניתן להעלות פוסטים עד 13 בפברואר 2009 בחצות.ביום ראשון 15 בפברואר יועלו להצבעה הפוסטים הנבחרים.ההצבעה תסתיים ביום 28 בפברואר בחצות. פרסום הפוסטים הזוכים ייעשה עד 10 במרץ 2009. בהצלחה.
אתמול , בעודי משוטטת לי כהרגלי במרקר, פוסטים חדשים, תמונות, דיונים , קולטת אני לפתע קהילה חדשה: קהילת מלאות! עיניי נצצו..ואוו הנה קהילה שמשקפת אותי. מקום בו ארגיש בבית, לא שיש לי על מה להתלונן עד כה , נהנית בכל הקהילות ששייכת אליהן לא רק המלאות שבי נותנת לי הרגשת שייכות אך עם זאת יש בזה משהו מאחד.
יצא לי לקרוא כמה פוסטים בקהילת המלאות, חלקם היו מעניינים מאוד, יצא לי אף להכיר מעצבת של מידות גדולות בשם נאוה, מייסדת ומהלת עסק הלבשה של מידות מלאות, אישה משכמה ומעלה.
בין היתר הועלו שאלות כמו: מיהי באמת אישה מלאה? האם באמת ישנם נשים מלאות שבאמת המשקל לא מפריע להן כלל? איך זה לצאת לדייטים בתור מלאה והאם להתריע מראש שאת מלאה?
מהי דעתי?
אישה מלאה היא אישה לא רזה, פשוט מאוד, אישה די מדושנת..אני לא חושבת שיש פה עניין של מידות, יש כאן עניין של גזרה, של פרופורציות..
אני באמת ובתמים חושבת שאין נשים שאכן מרוצות מהמשקל שלהן ולא רוצות לרזות, זה נראה לי לא מציאותי, הרי נשים רזות בימינו רוצות להיות רזות יותא אז מלאות??....אני אמנם שלמה עם עצמי, ממש לא במלחמות, לא בהרעבה עצמית או התעללות בעצמי ובבטן שלי , למדתי לקבל את הגוף שלי , את הגנים השמנמנים שלי, חיה בשלום ובאהבה וזה עדיין לא אומר שלא הייתי רוצה לרזות..חייבת רק לציין שאני לא מאמינה בניתוחים פלסטיים אלא אם כן זה מצב של חיים ומוות..
איך זה לצאת לדייטים בתור מלאה? בדיוק אותו דבר כמו רזה, ככה חושבת, אף פעם לא הייתי רזה כך שלא יודעת אבל חושבת ככה. אני כן מתריעה מראש שאני מלאה, בדיוק כפי שהייתי מצפה מהדייט שלי, זה לא אומר שזו נכות כלשהי שאני צריכה להתריע או במקרה שאחרים חושבים להרתיע, ממש לא הייתי רוצה לצאת לדייט עם מישהו כאשר אני יודעת מראש שהוא לא אוהב מלאות, זה לגיטימי ומתקבל מבחינתי, גם אני לא הייתי יוצאת עם כל טיפוס, גם אם אני מלאה יש לי עדיין בררנות כלשהי, אסור להתפשר.
כמובן שמה שהכי מומלץ מבחינתי הוא לשלוח תמונה ולפחות לדבר , להכיר לפני הדייט.
אז כפי שאמרתי שמחה להיות חלק מהפורום ההוא למרות שחלק מנשים שם ממש לא מלאות, אבל מי אני שאתווכח, היו כאלו שהעידו שאפשר להיות מלא גם בראש...אבל זו סוגיה אחרת לגמרי כבר.
סוגיה שבאמת כואבת לי היא התעסקות עם נשים ממש לא מלאות והאדרת משקלן כגון: שפרה קורנלד, הילה אלפר, נינט טייב של פעם , נועה תשבי ועוד רבות ואחרות.
מה אתם אומרים על הנושא? מיהי לדעתכם אישה מלאה? האם יש באמת נשים מלאות ששמות זין סליחה על הביטוי וממש לא רוצות לרזות? איך זה לצאת לדייטים? האם אתם חושבים שצריך להתריע מראש?
פוסט זה פורסם על ידי באתר מרקר , החברים המליצו לי אותו לפרסם כאן .
אני באמת חושבת שהגיע הזמן ליצור שינוי ולא לשבת בנחת ולחכות לו, הגיע הזמן שנעריך את עצמנו, נקבל את שמנמננו, נפרגן ונוכיח לכולם שגם לנשים מלאות יש זכות קיום ואף בחירה!
מקווה שהטפטופים האלו יהיו לנו לעזר באיזה שהוא שלב והמדיה והאוכלוסיה יבינו שאנשים שמנמנים באמת הם חלק מכובד מכלל האנשים ויש להתחשב בהם בכל מקום ושלב ולא להפלות אותם
הלכתי והצל שלי הלך לפני.
הוא היה גבוה,
הוא היה רזה.
היו לו רגליים ארוכות.
הוא נראה ממש כמו
שאני רוצה להראות.
הוא התקדם והתארך
והייתי מאושרת.
הייתי אחרי צעדה ארוכה ומאומצת.
את הצעדה התחלתי
כשאני עגולה מאוד,
נמוכה למדי,
עם רגליים קצרות.
היום, הגוף לא מה שהיה פעם,
והספורט לא קל כמו פעם.
וגם אני לא מה שהייתי פעם
ועל כך אני מברכת,
כי את השמחה והחכמה שהחיים לימדוני,
לא הייתי מחליפה
גם לא בגיל נמוך יותר,
בגוף רזה יותר
ובלי קמטים.
נשים מלאות נשים גדושות,כמו גביעי היין של שבת.
נחשקות,זוהרות מעל נרות,מי שלגם רצה עוד וָעוד.
נשים מלאות נשים גדושות,זו סעודה זה לא נישנוש,
מי שזכה ליקק שפתיים,אמר אֵלי אֵלי ! my god !
אשה מלאה אשה גדושה,את המלאך את האֶם,
חלום עלי אדמות,מציאות של חלום שנתגשם.
אשה מלאה אשה גדושה,היי לי אם ואחות,
תמיד תמיד היי יותר ולעולם לא פחות...
הכלים של אלוהים
כמה רציתי לעשות אותה מאושרת! כמה רציתי להביא לה-רק פעם אחת- איזה "כמעט טוב" אחד במקום כל ה"המספיקים בקושי" אבל לא יכולתי.
ביום שבת אחד, כשרק אני ואמא שלי היינו בבית- הייתי אז אולי בכיתה ה' או ו'- החלטתי לדבר איתה על זה.
להגיד לה שאני נורא מצטערת שאני לא מביאה לה אושר כמו שאחי מביא לה.
היא שמעה את מה שאמרתי, הסתכלה עלי במבט האוהב שלה ובניגוד לאופי שלה שהוא אופי של בנאדם שבקושי מוציא מילה מהפה
- היא נתנה לי את ההרצאה הכי יפה ששמעתי בחיים שלי.
רונית היא אמרה לי :" אמא ואבא לא אוהבים את הילדים שלהם בגלל שהם מביאים הביתה ציונים טובים.
הם אוהבים את הילדים שלהם בגלל שאי אפשר אחרת. הם בדם שלהם.
הם הנשמה . הם מוכרחים לאהוב אותם. אפילו אם הם עושים דברים רעים, בכל זאת הם אוהבים אותם.
אבל את רונית- את אף פעם לא עשית דבר רע."
אני מתחילה להגיד לה "אבל, אמא.."
היא מפסיקה אותי ואומרת "ששש.., רונית . תקשיבי! כשאלוהים ברא את העולם הזה- לצערנו או לשמחתנו,
הוא החליט לברוא עולם מעניין, לא עולם מושלם.
בגלל זה הוא ברא אנשים עם כל מיני צורות , כל מיני צבעים כל מיני כישרונות.
ולכל אחד הוא נתן כלים אחרים. לזאת הוא נתן יופי, ולהוא הוא נתן ידיים טובות,
לזה הוא נתן כישרון במוזיקה, ולהיא הוא נתן כשרון במתמטיקה.
אנחנו לא יודעים למה אלוהים עושה מה שהוא עושה.
אנחנו לא יכולים להאשים מישהו בגלל שאלוהים לא נתן לו את הכלים האלה או האלה.
אנחנו יכולים להאשים רק אנשים שלא מנצלים את הכלים שאלוהים כן נתן להם.
בגלל זה, רוניתי, אני אומרת לך דבר אחד ומסבירה לך דבר שני.
הדבר שאני אומרת לך הוא, אל תתלונני על הכלים שאלוהים נתן לך.
והדבר השני שאני מסבירה לך זה, שלפעמים לוקח לנו קצת זמן בשביל לגלות את הכלים שאלוהים נתן לנו,
בגלל שהכלים שהוא נתן הם ככה מתחבאים.
אז תהיי סבלנית רוניתי. תהי סבלנית כמו אמא. יום אחד גם את תגלי שיש לך כלים טובים".
איך אהבתי אותה, את האמא שלי, באותו יום שבת!
רציתי לחבק, או אפילו לנשק אותה, אבל התביישתי.
ואל תשכחו שאת ההרצאה הזאת אמא שלי- האישה הפשוטה והטובה והחכמה הזו- נתנה לי אולי לפני 30 שנה,
לפני שבמדינה הזאת ידעו הרבה על דברים כמו דיסלקציה, או קשיי למידה, או כל מיני מגבלות אחרות.
אני יודעת שאני מדברת יותר מידי, אז אני כבר נותנת לכם את הסוף של הסיפור בקיצור.
שנה או שנתיים אחרי השיחה הזאת מצאתי את הכלים שאלוהים נתן לי.
ישבתי בשיעור אני-לא-זוכרת-איזה. המורה שלנו היה חולה, אז הייתה לנו מורה-מחליפה.
היא מדברת על מה שהיא מדברת, ואני בעולם אחר.
פתאום אני רואה את המורה-המחליפה עומדת על- ידי.
לפני שאני מספיקה להגיד מילה, היא סוחבת לי את הנייר שאני מקשקשת עליו.
היא מסתכלת על הנייר ואומרת לי: " מה את עושה?"
אני אומרת לה, "סתם מקשקשת".
היא אומרת "מה ציירת פה?"
אני אומרת לה, "סתם".
היא אומרת לי "סתם מה?"
אני אומרת לה "סתם ציירתי אותך עומדת על-יד הלוח".
וליד הציור כתבתי איך היא מצטיירת בעיני לפי דמותה
אחר-כך התברר שהאבא של המורה-המחליפה הזאת הוא קבליסט קורא בחכמת הפנים והיא הראתה לו.את הגיגי עליה ואמר שיש לי יכולת מופלאה לקלוט אנשים
תוך כמה ימים (הוא העביר לי כל מיני ספרים בנושאים מיסטיים כגון,חכמת הפנים,קריאה בכף יד, חכמת הקבלה נומרולוגיה,אסטרולוגיה ואף גרפולוגיה ועוד ומאז אני לא עוזבת את הנושא
מה אני אגיד לך? מאותו יום כל ספר בנושא אני קוראת בשקיקה ומעמיקה ולומדת לבד
וקוראת לאנשים את כפות ידיהם ואת תווי פניהם וכל פעם מוקסמת יחד איתם
היום אני בת 42, ו מה אימי אומרת על כל ההצלחה שלי?
- היא אומרת:" מה אתם עושים רעש? הילדה מצאה את הכלים , והילדה משתמשת בכלים".
(הסיפור הגיע אלי איכשהו עיבדתי אותו כך שיתאים גם לי כך שאם הוא נשמע מוכר כל הזכויות שמורות לא לי)
תודה על הפרגון
