זוג או פרט - מבט מבפנים על היחד, הלחוד ועל האם שביניהם
צפירה עצמון - M.A. תרפיה בתנועה
(מתוך עבודת תיזה העוסקת בתנועה כביטוי התפתחותי מבדיל בין תאומים, בתהליך הספרציה - אידיבידואציה.)
עבודת המחקר העוסקת בתנועה כביטוי התפתחותי מבדיל בין תאומים, בתהליך הספרציה - אידיבידואציה, הנה תולדה של מחשבות ולבטים רבים המלווים אותי לאורך השנים, בנסותי לבחון את 'הקשר התאומי' האישי, אותו אני חווה ועמו אני מתמודדת כל חיי.
הביטוי השגור והנפוץ כל כך האומר: "זר לא יבין זאת", הינו אולי הביטוי המסביר בצורה הטובה ביותר את החשיבות שבבדיקת הנושא דווקא ע"י מי שמכיר אותו היטב מבפנים והחוויה אינה זרה לו. השלכותיו של הקשר הזה אינן נחלתי הפרטית ואין מי שחווה תאומות ואינו קושר את השאלות הכרוכות במשתנים המשפיעים על עיצוב דמותו הבוגרת, בחוויות וזיכרונות הילדות ובקשרים הפנים משפחתיים באותה תקופה.
ההסתגלות אל התינוק הנולד ואל החיים החדשים עמו, מהווה תהליך רגשי מורכב ולא פשוט עבור שני ההורים ובעיקר עבור האם. כאשר נולדים שני תינוקות בבת אחת, המעמסה הפיזית כפולה והמעמסה הרגשית כפולה ומכופלת. גם החרדה הכרוכה בטיפול בשני תינוקות רבה יותר ומעוררת שאלות לא פשוטות. האם תצליח האם לדאוג לצורכיהם של שני התינוקות בו זמנית? האם תדע להאכיל אותם, להרגיע אותם, לתת להם חום ואהבה, לשמור על בריאותם כאשר שניהם יהיו זקוקים לה באותו הרגע – במי תטפל קודם? החרדות, הספקות ואי הביטחון הקיימים תמיד אחרי הולדת תינוק, מוחרפים עם הולדת שני תינוקות בו זמנית.
במרבית המקרים מתקשים ההורים ובעיקר מתקשה האם, להעניק את כל תשומת הלב הנדרשת לשני הפעוטים יחדיו ומתקשים התאומים לחלוק האחד עם השני את מלוא תשומת לבה, אותה דורש כל אחד מהם בנפרד.
לעיתים מודעת האם לקושי זה, אך לעיתים מזומנות עובר התהליך על המשפחה ללא כל הדרכה, הכנה או מודעות לצורך ולחשיבות שבחלוקת תשומת לב מתאימה ומספקת בין שני הפעוטים ולחשיבותה של חלוקת ההתייחסות הזו, למזעור הנזקים העלולים להיגרם מכך לתהליכי ההבשלה וגיבוש האופי של כל אחד מהם בעתיד. הדבר נכון כאשר המודעות לנושא אינה קיימת כלל או כאשר תשומת הלב לחשיבות העניין היא נמוכה כפי שקורה ברוב המקרים.
מאחר והלבטים הרבים הכרוכים ב'קשר התאומי' האישי שלי הם שהביאוני לכתיבת עבודת מחקר זו, ברצוני לציין כי מעבר לכל התובנות העולות ממנה, התובנה החשובה ביותר מבחינתי האישית היא יכולתי כיום להסתכל לאחור על מסלול חיי ולתת לעצמי תשובות לחלק מאותן מחשבות, מצוקות ומועקות שהביאו אותי לכתיבתה. עבודת מחקר זו, פתחה בפני צוהר לעולם 'האימהות לתאומים' בגיל הינקות והשלכותיו בגיל הבגרות, עולם שהיה מוכר לי באופן חוויתי מחוויותיי האישיות כתאומה, אך לא היה מוכר לי מבחינה מחקרית אקדמית.
החומר הביבליוגרפי הרב אליו נחשפתי במהלך עבודתי, אפשר לי להביט על 'הקשר התאומי' לא רק מזווית הראיה של התאומים, אלא גם מזווית הראייה האימהית. כיום מסוגלת אני להבין עד כמה קשה ההורות במצב זה ועד כמה היא מלאת תסכול ואתגרים שקשה לעמוד בהם.
במהלך עבודתי נחשפתי להרגשתן של אמהות רבות לתאומים, אשר ביטאו כל אחת בדרכה, את הקושי והתסכול של אי היכולת להיות מותאמת בו זמנית לשניים. הקושי להיות קשובה להם ולהיות מסוגלת לספק את הצרכים השונים של כל אחד מהם בו זמנית ובכל רגע ורגע.
מסיפוריה של אימי, מודעת אני לחוויות האימהות המתסכלות אשר עברו עליה כאם צעירה ובלתי מנוסה בשנת חיינו הראשונה ומסוגלת להבין טוב יותר את רגשות התסכול, ההחמצה וחוסר האונים שליוו את התנהלותה כאם צעירה לתאומים. אימא מספרת שתמיד היינו בוכות ביחד, רעבות ביחד ומבקשות אותה ביחד.
אני יכולה לתאר לעצמי את רגשות התסכול וחוסר האונים שלה, כשרצתה להיות כולה בשביל כל אחת מאתנו ולא הייתה מסוגלת לממש את הרצון והצורך הזה. היום אני יודעת לומר בוודאות שכתוצאה מהתחרות המתמדת עם אחותי התאומה על תשומת ליבה והתייחסותה של אמי, אגרתי כלפיה לא מעט כעסים, תסכולים ועצב גדול המלווים אותי עד היום. אני יודעת לומר כיום גם כמה קשה הייתה בשבילי החוויה הרגשית להיות בתחרות מתמדת ותחת איום מתמיד של הצורך בשותפות ובחלוקת תשומת הלב שלה עם אחותי התאומה.
כמו אצל זוגות תאומים זהים אחרים, קיים גם ביני לבין אחותי בצד הדמיון החיצוני גם שוני פנימי רב. המובדלות והשוני ההתפתחותי אצל תאומים, הנם בחלקם הגדול תולדה של מערכת היחסים הפנים משפחתית המורכבת, המתפתחת בשלבי הינקות המוקדמים ביותר, בעיקר בין התאומים לבין אמם. תוצאותיה של עבודת מחקר זו, מצביעות על כך שהאבחנה בשוני זה באמצעות המסר התנועתי שבין האם לבין התאומים היא אפשרית והטיפול הנכון בכך בזמן המתאים, הנו בעל חשיבות מיוחדת להמשך התפתחותם וגיבוש אישיותם.
מאחר ומדובר בשלב הטרום וורבאלי בו המסרים בין האם לתאומים הם בעיקרם מסרים תנועתיים, הכלי הטיפולי האפקטיבי ביותר הוא הטיפול בתנועה. באמצעות פעילות מודרכת ומבוקרת של מטפל מקצועי, ניתן בשורה של מפגשי טיפול בתנועה, לעורר אצל האם את המודעות לצורך החיוני בהתאמת המסר התנועתי, חלוקת הקשב ותשומת הלב הנכונה בין התאומים. ניתן לספק לה כלים לכך, לסייע בידה "לרכך" את התהליך החשוב והקשה הזה ולעבור בצורה נכונה יותר, את השלב הכול כך מכריע בחיי ילדיה.
צפירה עצמון -M.A תרפיה בתנועה – עוסקת בטיפול בתנועה ובעיסוי תינוקות ונשים הרות לקבוצות ולבודדים.
