פאנל תאומים בוגרים – להיות תאום בגיל בית הספר
כנס "תאומים בגיל בית הספר" של המרכז לתאומים
12 בפברואר 2008
טעימות מדברי המשתתפים בפאנל שהינם תאומים בוגרים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם:
ד. תאומה זהה לאחותה, ללא אחים נוספים ובעצמה אם לתאומות: בילדותנו היה בינינו קוד סמוי שאם האחת בוחרת במשהו אז השנייה לא בוחרת באותו דבר. קיבלנו לכך תמיכה מהמשפחה. כאמא לתאומות החלטתי להגמיש את החלוקה הזו בין בנותיי ולאפשר לכל אחת מהן להתנסות בכל התפקידים.
ההפרדה במסגרות החינוכיות בינינו נעשתה בגן הילדים כפי שהיה מקובל באותה תקופה, אך באמצע בית הספר היסודי עברנו למקום בו הייתה רק כיתה אחת באותה שכבת גיל ולמדנו 3 שנים באותה כיתה. אני נחשבתי החכמה והיא החברותית. החלוקה הזו הייתה קשה לשתינו. במערכות היחסים הבוגרות שלי נדרשתי ללמוד איך להתחבר לאנשים בקשר שהוא שונה מהקשר שלי עם אחותי – לצאת אל העולם שמעבר לזוגיות התאומית.
ח. תאומה לא זהה לאחותה התאומה ללא אחים נוספים: לחיות עם תאומה בשבילי זה להתבונן בתאומה שלי כדי להבין מי אני, תלות באחר שישקף "אני כל מה שאחותי לא". ההשוואות היו חוויה מרכזית בילדותי. כתאום יש חשש שכאשר אתה מצליח זה על חשבון התאום שלך ולכן ישנה התמחות בתחום שמראש הוא לא התחום של האח התאום. ההפרדה בינינו במסגרות החינוכיות הייתה מינקות. אלא שבכיתה א' הייתה במקום שלמדנו בו רק כיתה אחת. באותה שנה כמו נאלמתי דום. ההפרדה מחדש בכיתה ב' הייתה עבורי הצלה.
ד. תאום זהה לאחיו, ולהם זוג אחים תאומים גדולים מהם: זכור לי שההורים הקפידו בילדותנו על הפרדה בבגדים, בטיולים בעגלה ובגיל בית הספר גם בכיתות. הייתה בידינו הבחירה להיות יחד בעיסוק בנגינה, במשחקי כדורסל וכיו"ב. לכל אחד מאיתנו היו החברים שלו מהכיתה שלו אך היו גם כמה חברים משותפים. כשאני בוחן את מערכות היחסים הבוגרות שלי אני מוצא שאני מצפה ליחסים בהם תהיה אותה מידה של הקשבה והבנה ללא מילים כמו שיש לי ביחסי עם אחי התאום.
מ. תאומה לא זהה לאחותה ולהן 3 אחים גדולים מהם: אני זוכרת חוויה שבה בסביבות גיל 3-4 היה חיכוך ביני ובין אחותי התאומה ואמי כעסה עלי. יצאתי לחצר ואחותי התאומה יצאה לבכות יחד איתי מתוך הזדהות ואמרה: "אמא כעסה עלינו". מאז אמי השתדלה לא לשפוט בריבים בינינו. עד לגיוס לצבא הייתי תמיד "אנחנו", צוות. בשנות בית הספר היסודי למדנו יחד באותה כיתה וההפרדה הייתה רק בתיכון כשהאחת הלכה לכיתה עיונית והשנייה לכיתה מקצועית. הפרידה הייתה קשה והשפיעה על הדימוי האישי של אחותי. היא גם הייתה מאוימת מהכך שרבנו הרבה באותה תקופה. אילו הייתי צריכה כיום להמליץ להורי איך לנהוג איתי בילדותי הייתי אומרת להם שחשוב לאפשר לילדים לטעום מהכל, גם מהיחד וגם מהנפרד, לא לשפוט ולאפשר חיכוכים מול התאום.
תודה מיוחדת שלוחה לתאומים שבאו לפאנל וחלקו עם הנוכחים מחוויותיהם האישיות.
